מיומנה של טלפנית: "אשתי תפסה אותי תורם להידברות"
באחד מימי השידורים הוא כבר היה גלוי לב מספיק כדי לספר על עוגמת הנפש שהוא עובר כשאשתו מגלה את התרומה, שלדעתה מכלה את ממונם
באחד מימי השידורים הוא כבר היה גלוי לב מספיק כדי לספר על עוגמת הנפש שהוא עובר כשאשתו מגלה את התרומה, שלדעתה מכלה את ממונם
"כל נשמה ונשמה נשאבה לתוך המחנה הקדוש שבגלגול של היום נקרא 'העם היהודי'. יש לנו תפקיד"
הנחתי את השפופרת במקומה. הבנתי שהעניין ירד מהפרק, ומי יודע אם זה לא סופי. אולי תחזור בכל זאת לגבי מיקום רלוונטי ומעשי יותר. אולי תגיע למסקנה שהזכות היא העיקר, ולא המקום. ואז התגלתה ההשגחה
"שאלתי אותו כמה עולה כרטיס כניסה לקולנוע. הוא ענה, נדמה לי, 50 שקל. אז אמרתי לו – מה, 50 שקל על שעתיים? אתה יודע כמה כרטיסים אני חייבת לרב זמיר? יש לי קולנוע בחינם 24 שעות"
אמא תמיד הייתה קוראת לכביש כזה אוטוסטרדה. אני לא כל כך מבין מה זה. כשהתחלתי לעבור שמעתי צפירות שהחרישו את אוזני. ראיתי את עיניהם של הנהגים מביטים בי בפחד
הם הלכו להירשם במשרד כזוג, כשהם בעצם רואים אחד את השני בפעם הראשונה. המסע הפך למסע היכרות, והם החליטו שאין יותר מתאימים מהם
השיעור שצפתה בו ריתק אותה וקנה שביתה בלבה. הצמא לתפילת חנה הקדומה. אסור שהדברים יעברו מעליה. היא תיקח איתה את המסר, וכמו שחנה זכתה בבן, כך היא תזכה
שוב קרסו אלילי האתמול, ומה שהיה מרגש וברור כל כך, נמוג והתפוגג בקול דממה דקה. אחרי אלילי יוון, אירופה והציונות, נכנסה האלילה הווירטואלית בצעדים קלילים, מרחפים ובלתי נראים
לאישה הזו יש מערכת כללים מיוחדת משלה, ואמונה בלתי נלאית בבורא עולם. סיפורה של אישה, בעלה ושני ילדיהם – כולם בנסים
"'זה סתם ציור', אמרתי, ולא האמנתי שאמי אוספת את ארבעת הציורים שלי מהרצפה ואומרת בשיא הרצינות: 'אקח אותם למסגור, זה יצא מקסים'"
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה